רשלנות באיחוי שבר

רקע

שבר בעצם מוגדר כפגיעה בהמשכיות העצם כתוצאה מחבלה או מאמץ העולה על יכולת העמידה של העצם. בעוד שפעמים רבות הטיפול הוא יחסית פשוט, חוסר טיפול ראוי בשבר עלול לגרום לנזק קשה, הפיך או קבוע.

הסיכון של עצם לסבול משבר תלוי בהרכבה, כאשר עצמות הלוקות בציסטה, גידול או דילול עצם נמצאות בסיכון גבוה יותר. 

סיווג השברים יכול להיעשות על פי מיקומם האנטומי או לפי סוג השבר. מספר סוגים מקובלים:

שבר פתוח או סגור

שבר פשוט או מורכב

שבר מפרקי או חוץ מפרקי

כיוון קו השבר

ריפוי השבר הוא תהליך מתמשך התלוי ביכולת הגוף לתקן את האיבר הפגום, במניעת תזוזה ובקיבוע של חלקי העצם ובגורמים מטבולים ותזונתיים. תפקיד הטיפול הרפואי הוא להיטיב את התנאים לריפוי השבר על ידי הגוף, בעיקר על ידי קיבוע חלקי העצם. רשלנות בקיבוע השבר עשויה לגרום לאיחוי לקוי ולנכות עתידית.

אבחון שבר נעשה לרוב על פי תלונת המטופל ותיאור המקרה, ניתוח ממצאים קליניים, וביצוע בדיקת הדמיה כגון צילום רנטגן.

חוסר אבחון וטיפול בשבר

מקרה של שבר שלא נבדק כראוי או ניתוח שגוי של הבדיקות הנ"ל יגרמו לכך שהשבר לא יטופל. חוסר אבחון וטיפול בשבר עלול לגרום נזקים קשים לאיבר הפגוע ולאיכות חייו של המטופל. אבחון נכון ומהיר של סוג השבר וחומרתו דרושים לטיפול מוצלח.

מקרים בהם איחור באבחון שבר עלול להיות תוצאה של רשלנות רפואית:

  • אבחון שגוי או מאוחר
  • התעלמות מתלונות המטופל היכולות להעיד על קיומו של שבר
  • אי ביצוע צילום הדמיה או פענוח שגוי של הצילום
  • אי ביצוע בדיקה גופנית נדרשת
  • התנהלות הגורמת לחוסר טיפול או דחייתו באופן שגורם נזק למטופל
  • ביצוע בדיקות או טיפול ללא קבלת הסכמה מדעת
  • ביצוע הטיפול באופן לקוי
  • אי קיום מעקב

על הרופא לעשות כל שביכולתו על מנת להימנע מאיחור באבחון שבר, ובתוך כך להתייחס כנדרש לכל תלונה וממצא העולה מבדיקת המטופל. בכל מקרה של חשד לאיחור באבחון שבר כתוצאה מרשלנות או לחשד של רשלנות בקיבוע השבר יש להיוועץ ברופא מומחה וכן לשקול התייחסות משפטית מתאימה.